פרשת השבוע מטות מסעי 

בס"ד

כי צריכים ללמוד תורה עם כל יהודי ויהודי, ועם כל תינוק וילד, אע"פ שהוא קשה הבנה ואינו תלמיד המחכים את רבותיו כרצונו(ראה חגיגה יד), והדבר מצריך זמן רב וסבלנות (והכל לפי הענין) ואל ילמדהו כלאחר יד, אלא יתמסר להבינו וכמ"ש חז"ל (מכילתא נזיקין פ"א) והו"ד בפרש"י עה"ת (שמות כא, א) ע"פ ואלה המשפטים אשר תשים בפניהם.

א"ל הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשוחה, ואינו מטריח עצמו להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם.

ואמרו (עירובין נד: ) מכאן אמר רבי אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים, וקל וחומר ומה אהרן שלמד מפי משה, ומשה מפי הגבורה-כך, הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה .

ר"ע אומר מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו? שנאמר (דברים לא) ולמדה את בני ישראל.  מנין עד שתהא סדורה בפיהם? שנאמר (שם) שימה בפיהם, ומנין להראות לו פנים? שנאמר (שמות כא) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

ויתנהג עם תלמידו כפי ענינו בעת ההיא: אם צריך להאריך ולהרחיב הענין – יעשה כן, ואעפ"כ לבסוף יתמצת ויקצר, וכמ"ש חז"ל (פסחים ג: ) לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.

(ולא יאריך ויסטה מענין לענין שלא מהענין, ושלא לענין, וכדאמרי אינשי: לפעמים מרוב עצים – לא רואים את היער, ולענינינו התלמיד לא יבין לב הענין והסוגיא) ומ"ש שחייב להראות לו פנים, הוא כעין מ"ש חז"ל (תענית ח.)

אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל, הוא בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, מאי תקנתיה? ירבה עליו רעים (עיי"ש בפרש"י) [וע"ש עוד סיבות, כמ"ש אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל, בשביל משנתו שאינה סדורה עליו ע"ש.

והנה יש תלמידים שהם קשה הבנה, בבחי' מה שאמרו חז"ל (אבות פ"ה מ"ב) ד' מידות בתלמידים, מהר לשמוע ומהר לאבד... קשה לשמוע וקשה לאבד... מהר לשמוע וקשה לאבד.

ויש ג"כ קשה לשמוע ומהר לאבד, וגם עם כאלה צריכים להתמסר ללמדם תורה, וכדמצינו (עירובין נד: ) רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ד' מאה זימני לפני שקלט את הנלמד (כדפרש"י מקמי דליגמר). ואין להתיאש גם מכאלה, וכידוע עובדות מכמה גדולי ישראל שהיו בתחילה קשיי הבנה כגון מהר"ם ריקאנטי, ומהר"ם שיק, שבזכות התפילות וההתמדה נפתח בפניהם שערי ההבנה, וכידוע מהנצי"ב מוואלאזין, שלא די שלבו עליו הי' עגום על כך, אלא גם שמע את אביו ןאמו מסתודדים ביניהם שיתכן שהגיע הזמן להוציאו מהלימוד וללמדו אומנות ואעפ"כ זכו להיות גדולי ת"ח שבישראל.

וצריך הרבה סבלנות עם התלמידים וכמ"ש הרמב"ם (ה' תלמוד תורה פ"ד, ה"ד) הרב שלימד ולא הבינו התלמידים-לא יכעוס עליהן וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר בד"א בזמן שלא הבינו התלמידים את הדבר מפני עמקו, או מפני דעתן שהיא קצרה [עיין בב"ב ד כא.] דקרי קארי, דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה.(ופרש"י אינך זקוק לייסרו יותר מדאי, ולא לסלקו מלפניך, אלא ישב עם האחרים בצוותא, וסופו לתת לב) וראה באבות דרבי נתן סוף פ"ב שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה וזהו 'והעמידו תלמידים הרבה' (וע"ש בהמשך שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים. ע"כ.

וזהו "וידבר משה אל ראשי המטות" רמז לתלמידים עם ראש קשה הבנה כמטה ומקל ובול עץ (שקורין קלאצעדיק"ע קע"פ, שטעקנדיקע קאפ) להם יש להתמסר וללמדם זה הדבר אשר ציוה ה'.

ויהא רעוא קדמך דתפתח ליבאי באורייתא, ותשלים משאלין דליבאי ולבא דכל עמך בית ישראל לטב ולחיין ולישלם, אמן.

זה כמה דורות שמקובל בכלל ישראל [כשמתאפשר כלכלית] שבין ט' באב לראש חדש אלול [תקופת 'בין הזמנים'] נוסעים לכמה ימים להנפש. ובעקרון זה טוב מאד, לכל המשפחה, לילדים זה טוב, לאשה זה טוב [ובתנאי שלא תהי' השפחה המשרתת את כולם כל הזמן בטיול], וזה טוב לראש המשפחה, להחליף אויר ואוירה, לרענן כוחות הגוף, ועוד יותר כוחות הנפש. שזהו צורך גדול מאד, והרבה מאד פעמים הכרחי, ובפרט בדורנו אנו החלשלוש. שיש צורך לשכוח מהבעיות ולהשתחרר מהלחצים היומיומיים, והמצטברים.

[אבל גם מי שלא נוסע – יכול להנות ולנפוש נפשו, ע"י שישנה קצת את סדר יומו, ויצא עם משפחתו לטיול פה ושם, ובפרט עם שילוב מקומות הקדושים וקברי צדיקים .ויהנה מהשקט, ובפרט כשחלק מהשכנים נסעו, וישנה קצת את תפריט מאכלו, וינוח קצת יותר ועי"ז יוכל ג"כ לאגור כוחות, ולחדש כוחות הנפש].

ויש הנוסעים גם לחוץ לארץ [ויש לדון ולהתיר בזה לצאת מהארץ, משום קברי צדיקים, ולפעמים גם משום רפואת הנפש, דלאו מילתא זוטרי היא ובפרט בדורינו החולה, החלוש, והלחוץ].

ואיך שלא יעשה – יכוון להעיקר: שכל עיקר נסיעתו תיהי' לשם שמים להביא בעתיד תועלת לעשיית רצון ה' ביתר שאת, ולקרבת ה' עוד ועוד, בחשק גדול וכוחות רעננים ומחודשים. וגם הבורח מהעיר והלחצים יזכור היטב שמהשי"ת לא בורחים ואי אפשר לברוח, וכמ"ש (תהלים קלט-ח) אם אסק שמים-שם אתה, ואציע שאול הנך. ואנה מפניך אברח.

וע"כ ישקול ויתכנן ויחשוב מקודם שלא להכשל בשעת הטיול והנופש בשום דבר שהוא נגד רצון ה', לא הוא ולא אשתו, ולא בניו ובנותיו.

ואם מבחינה גשמיות צריך להזהר לא להכנס ולא לעשות דברים מסוכנים ופזיזים, קל וחומר שיש לדאוג לנשמה. (שלו, ושל התלויים בו). ויש להצטייד במספיק אוכל כשר למהדרין, כדי שלא יצטרך להתפשר ולהסתמך על היתרים דחוקים ומפוקפקים.. ובכלל.

וכן להמנע מלראות דברים אסורים מכוערים ובלתי צנועים, ולבטח להפגש בקרוב אתם. וכן יחשוב על כל הפרטים, כי רבים הם, והחכם עיניו בראשו (קהלת ב,טז ).

וישנן שוב ושוב באזני התלויים בו, עיקר מטרת הטיול והנופש ולאן אנחנו חותרים, ויעשה את העיקר עיקר, ויקבע שיעור קבוע לעסק התורה, ולא יעבור.  ויקפיד על כך גם אצל בניו.ובשום אופן לא יתן שהמצב ידרדר לבחינת "הותרה הרצועה" (ויקרא רבא כח,א וכו' וכו' ) והנהגות של הפקר ח"ו.

אדרבא יתדרכם לפני הנסיעה, ותוך כדי הנופש, באופן שהכל יתנהל בדרך ארץ וביראת שמים טהורה, ויבהיר שלא הכל מותר, ולהרחיקם מהכיעור והדומה לו, והדומה לדומה, וירחיק התנהגות לא הולמת, וקיטורים וטענות ודרישות אין סוף, אשר אין להם מקום אצל שומרי תורה ועובדי ה'.

ושהכל יתנהג ויתנהל באהבה ואחוה, שלום ורעות. מתוך אהבת ה' ותורתו. ואזי הטיול יבוא לתועלת הנרצית, ויהא לנחת רוח לפני ה'. וה' ירחם עלינו וישמור גופינו ונפשינו ונשמותינו.